הספקן והמאמין: סדרת שיחות על המשיח ומה צופן לנו העתיד

ספקן: האנושות -- זה למה לא. תראה את ההיסטוריה רוויית הדם, תראה מה מתרחש היום. בוא נביט לזה בעיניים, האדם הוא חיה אנוכית

הספקן רואה את העולם כג'ונגל עוין בו הכוח מנצח את הצדק והטוב מת בגיל צעיר. הספקן תמיד שואף להיות מספר אחד ולא מופתע לראות שאנשים אחרים מתנהגים כמוהו

אלוקים שיצר את האדם בצלמו, בניגוד לאלוקים שבני אדם יצרו בצלמם

מדוע כל הניסיונות לחשוף את הנשמה הזו נכשלו כישלון מאכזב כל כך? הנצרות, האיסלם, הקומוניזם, ההומניזם – כל כך הרבה דתות ואידיאולוגיות

כל מי שלא רוצה עולם משוחרר מבורות, משנאה וממלחמות הוא מטורף. אבל כל אדם המתחיל להתנהג כאילו העולם כבר השיג את המצב המיוחל הזה הוא מטורף אף יותר

מדוע לוקח לאדם אלפי שנה כדי להשתכנע? אם כל שעלינו לעשות הוא לפקוח את עינינו לאמת שמסתכלת לנו בעיניים, מדוע זה לא קרה כבר מזמן?

אנו עשויים להגיע להישגים מדהימים בתחום השלום העולמי והקלה על סבל אנושי, אך עד-מהרה ישוב הצד האנוכי והמכוער שבאדם ויצוץ מעל פני השטח

אחת התפיסות המוטעות שיש לאנשים רבים בדבר ביאת המשיח היא שהם רואים זאת כאירוע רדיקלי, רעידת אדמה דרמטית

לדבר על אמונה אוניברסלית באלוקים זה עניין אחד. אבל בית מקדש שבו מעלים בעלי חיים לקורבן ומתיזים את דמן על המזבח?

אם לאנושות יש גורל ותכלית, אם ההיסטוריה היא האבולוציה לקראת מצב של הרמוניה ושלמות, למה צריך את האדם המסוים שאתה קורא לו המשיח?

העריצים בהיסטוריה היו אנשים תאבי-כוח שניצלו את תמימות ההמונים למטרותיהם האנוכיות, או שהיו תאבי-כוח שלמעשה האמינו בהיותם "נבחרים" ואולי אף הייתה להם כוונה טובה

אם שעבוד המוני הוא הדרך היחידה להשגת שלמות, אולי זה לא שווה את המחיר. אני, לדוגמא, לא מוכן לוותר על החופש שלי לטובת השלמות

מדוע לא החיים כמסיבה? או מוטב, החיים כאחר-צהריים של התבטלות נעימה בשמש?